הגמוניה וריבוי

דור העתיד: מחשבה על חינוך אדריכלי

המבט האדריכלי, הרוחבי, מגלה כמעט תמיד ריבוי עמדות השלובות זו בזו ביחסים נמשכים והדדיים שנוצקו זה מול זה, כמערכת עירונית עשירה ומגוונת. הוא מתחקה אחר השוליים הנשכחים- הנעזבים- האלטרנטיביים, כמו גם מגלה דרכים חדשות ותנודות. המבט האדריכלי אינו מאבחן עמדה ספציפית וממליך אותה כנותנת הטון, הוא האצבע על הדופק הפועם של העיר. המבט המרובד קורא תהליכי עומק דינאמיים וארוכי טווח מיסודם ומוצא את הדברים שהעניקו לחיים העירוניים עומק ותוכן אדריכליים. זהו בסיסה היסודי, הקוד, של השפה האדריכלית.

בעולמנו הפוסט- מודרניסטי המבולבל, הוויזואלי והאינטנסיבי מתקיים בליל שפות מזויף, חיצוני וחסר תוכן ועומק. מיסוך מתעתע שאינו מאפשר ריבוי שפות אמתי; את מערכת העצבים לשלד חברתי תרבותי ואנושי. העיר חייבת לקחת על עצמה את הכלת ריבוי השפות הללו, את הריבוד, כך שתיווצר רשת חברתית- תרבותית- פוליטית ענפה טעונה ומאתגרת. בעזרת מקום מאפשר עבור מערכות יחסים חברתיות שונות וחזונות חברתיים חליפיים, תנץ השראה משמעותית ומעוררת דמיון לאפשרות אחרת להתבוננות אל עבר העתיד. על מתכנני העיר לחפש ולבחון בדקדקנות את מופעה הפיזי, לפרוט את שורשיו החברתיים ולנסות לחבר עבורו מילון ומצע להתרחשות- קרקע פוריה להזדמנות.

דורין מסיי-
 "כשם שהזמן הוא פתוח עם עתיד לא ידוע, כך גם המרחב פתוח תמיד בהתהוות"
(For Space, London Sage, 2005]

וולטר בנג'מין-
 "ככל הדברים המאבדים את סימני-הזהות שלהם בתהליך-שאין-לעצרו של עירוב וזיהום, ומשהו מפוקפק בא במקום עצמותם, כך גם העיר. ערים גדולות, אשר בעוצמתן המרגיעה-מאין-כמוה ובאישור שהן מעניקות סוגרות על  הפועל בתחומן בחומות בטחון ונוטלת ממנו, עם נטלן את מראה האופק, את המודעות לאיתני הטבע הפעילים תמיד-  ערים אלה נפרצות בכל אתר ואתר על ידי מחוזות-השדה החודרים פנימה; וזאת לא באמצעות הנוף, אלא באמצעות היסוד המר ביותר המצוי בטבע החופשי; קרקע חקלאית, כבישים בינעירוניים, שמי לילה ששום הילה אדומה רוטטת אינה מכסה עליהם. אי הביטחון, אפילו בסביבה של עוברים-ושבים, מטיל את בן העיר כל-כולו אל מצב

 אטום ומחריד במידה שאין למעלה ממנה, שבו הוא קולט בעל-כורחו, בד בבד עם דמויות-האימים של המישורים השוממים, את המפלצות שהולידה הארכיטקטורה העירונית".
("המשוטט", כרך א').

עלינו לנסות לפעול לא רק כנותני שרות (ו"למחזר" אידיאולוגיות קיימות), אלא כמנהיגים פקוחי עיניים עבור החברה בה אנו חיים. עלינו להיזהר מהיסחפות אחר כישרוננו אנו,  ולהיות קשובים וכנים למול האחריות הרחבה אשר הוטלה עלינו. איננו תאורטיקנים, אנו אנשי עשייה. המרחב- כן היצירה שלנו.  יחסי הגומלין בין הקהילה למקום- החומר ממנו אנו יוצרים. המתח התרבותי- פוליטי- אינטלקטואלי הוא המכחול. הכרתנו נעוצה בדינאמיות, בעיר המשתנה תמיד שאינה עומדת במקומה. המרחב כמצע ליצירת מתח תרבותי פוליטי ואינטלקטואלי.

בודלר-

"הן נחפוץ, כדי כך קודחה במוחנו האש,

לזנק אל תחתית התהום, שמים או שאול, מה אכפת?

אל תחתית הנעלם, שם החדש לבקש".

(פרחי הרע, "המוות", עברית; רינה קלינוב)

למודת חקר, ריבוד, תרבויות, שוליים ומרכז, דרך המלך יכולה להיות מיומנת, משומנת, מצטיינת, אבל בהכרח מבוססת זווית ראייה חדשה. כזו הנותנת לנו תובנה והתרגשות, כזו המתבוננת בסביבה באהבה ובספק. חלקה תציע אלטרנטיבות למצבים קיימים מעוררי התנגדויות, חלקה תציע תשובה כנה לשאלות שעולות, וחלקה תנסה לעמוד על הרווח והרוח אשר בין הדברים. התיקון, כהתרסה לתקופה הגרגרנית שעברה על תרבות המערב, ממוקם בתוך רקמות עירוניות קיימות, חיות ובועטות ומאפשר סוגיות החלמה הקרובות לליבו ולמצפונו של המתקן. דרך מעגלים של חקר ויצירה, דרך התבוננות ועוד התבוננות, מציאת הקונטקסט ורחישת כבוד גדול לו, מסע שישתמש בידע ובקשב האדריכלי, יתרונו של האדריכל כמנצח על התזמורת, דברים שתיאוריה מדעית אינה יכולה להכיל.
עבודת פרך וחדוות היצירה.

 גורג' פרק-

"בעיני אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות, באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס וכו'. באותו אופן הספרים שכתבתי מתחברים לארבעה שדות נפרדים, ארבעה אופני חקירה שאולי בסופו של חשבון מציגים אותה שאלה, אבל מציגים אותה מנקודת המבט המתאימה בעיני כל פעם לסוג אחר של המעשה הספרותי".