עטרה, יושנה והווה עירוני

ניתוח אדריכלי: בניין פלטין- תל אביב

בשנות העשרים הוזמן האדריכל אלכס ברוולד לתכנן מלון יוקרתי עבור אהרון מאיר מזי"א וחתנו, צבי איזקסון, בפינת הרחובות אחד העם ונחלת בנימין בתל אביב. בשנת בנייתו, 1926, נחשב למלון המרכזי, החדשני והמפואר בעיר.

פרופ' אלכס ברוולד הוביל את האדריכלות בארץ בשנות העשרים אל סינתזה ייחודית בין הקלאסי, המזרחי והמודרני. אדריכל, מוסיקאי וצייר, יליד גרמניה, תכנונו ניצב על הצומת שבין האקלקטיות של תחילת המאה העשרים לבין המודרניזם החמור, הפוריטאני, המאוחר יותר, ששאף לנקות את האדריכלות מכל שרידיה ההיסטוריים. כאחד ממייסדי הפקולטה לאדריכלות בטכניון, זכה ברוולד להשפיע על דור ארכיטקטים שהתחנכו בארץ, ולהעמיד שורה של בניינים ששילבו בהצלחה את המורשת האירופאית שהביא איתו, יחד עם רוח הבנייה הטורקית- מזרחית שמצא בחיפה, עכו ויפו.

בניין פלטין ההיסטורי בולט באיפוק, בטוהר הצורות ובניקיון מקישוטיות יתר-  ניסיון לייסד בנייה חדשה בסגנון לאומי ישראלי, עם טכניקות חדשות. "הקוביזם שבבנייה הערבית", כפי שצוטט האדריכל – "הממלא את דרישות האקלים המקומי". ברוולד יצא נגד עירוב סגנונות היסטוריים כדי למנוע את מה שקרא לו "דור בבל" ורצה להתקשר לצורות בנייה שנשארו והתפתחו כאן וענו על דרישות האקלים והנוף, כשלצידם המודרניזם התכליתי. על רקע זה נראה הבניין, בהשוואה למודרניזם החמור ששלט בעשורים הבאים באירופה ובארץ, יותר חגיגי ורומנטי, מחושב היטב אבל שופע בחן משועשע, ולעולם אינו גולש לאקזוטיקה מביכה.

לאחר ימי הזוהר של שנות העשרים, חלה ירידה בתיירות בארץ, המלון הוסב לבניין משרדים ושקיעתו החלה. בעשורים שבאו עבר הבניין מסלול לא נדיר של הזנחה, כיעור והשחתה, עד שבקושי ניתן היה להצביע עליו כנכס חשוב, הראוי לשימור ולאזכור. מבנה הכניסה המפואר נהרס תוך העתקת הכניסה ימינה. חלונות קומת המרתף נאטמו. הבניין, שהדגיש את פינת הרחובות בגובהו היחסי למבני הסביבה, התגמד במשך השנים ונבלע בין רבי הקומות והשינויים שנעשו סביבו. קומת הכניסה נהפכה למסחרית, וכוסתה בהדרגה בתוספות בנייה פרועות ובשלטים.

שיקום בניין פלטין התאפשר עם הוספת קומה חמישית לבניין, הזדמנות שנוצלה על מנת להחזיר למונומנט השכוח את כבודו, הן כאתר עירוני היסטורי והן כיצירה אדריכלית בעלת משקל. נעשתה החזרה מדוקדקת של הבניין למצב המקורי על פי הפרטים שנשתמרו ועל פי תוכניות ישנות: חזיתות הבניין נוקו מאלמנטים זרים, תוספות בנייה מאוחרות הוסרו, הטיח הצבעוני בגוון האפרסק המקורי חודש ומעל הכניסה הנוכחית של הבניין שוחזר, בהסתה, אלמנט הכניסה המקורי שנהרס, מעין הומאז' לאדריכל הבניין.

בניית הקומה הנוספת מבליטה את המבנה על ידי  תוספת חדשה המנוגדת במסה, חומר וצורה. הקומה החמישית משיבה לפינה את ייחודה האורבני, המקורי והמודגש, ומעניקה לבניין סיומת קלה ומעודנת. התוספת מתווכת בין הבניין ובין השמיים המזרח תיכוניים, החמים-כחולים של תל אביב.  הבניין כולו נתפס כיחידה אחת, כאשר החדש משתלב עם הישן, כדרכו של ברוולד לאחד ניגודי סגנון בהרמוניה אסתטית אחת.

פתיחתה מחדש של הדוגמה המודרניסטית לכלי ביטוי חדשים –ישנים בשני העשורים האחרונים מחזירה את עבודתו של ברוולד אל המקום הראוי כמקור רלוונטי והכרחי להתייחסות אדריכלית בארץ. ניתן כיום להעריך את יכולת הקומפוזיציה המדוקדקת שלו, את הגמישות בה ניגש לפרויקטים מסוגים שונים, את האופן בה ידע לרכוש אלמנטים סביבתיים ולעשות בהם שימוש יומי וחסר יומרה. החומרים החדשים – הפח והזכוכית, בסגנון עצמאי בן זמננו, מקיימים דיאלוג עיצובי עם המונומנט המקורי ומבליטים את יופיו ואיכויותיו, כמו גם את הרעיון האורבני התל אביבי של עיר הבנויה שכבה על שכבה, ומשקפים את האנרגיה והדינאמיקה המיוחדות של תל אביב.

הבניין זכה בפרס 'הבניין היפה' של התאחדות הקבלנים בשנת 1994.

לדף הפרויקט >>