קריה טכנולוגית אחרת

תחרות קמפוס קומברס: הצעה

נקודת המוצא

תכנון קמפוס קומברס הוא קודם כל מענה אדריכלי ספציפי לצרכי החברה, לאפיוניה ולמיקומו העתידי של הקמפוס. יחד עם זאת, האתגר בפרויקט הוא ליצור תגובה ארכיטקטונית מהותית למהפכה הטכנולוגית ולשינוי התרבותי- חברתי שנגזר ממנה, זאת בניגוד לקישור הנפוץ בין הי-טק למבנה בעל חזית מפלדה וזכוכית וארגון פנימי בירוקרטי.

הפרוגרמה

בעוד פרויקט אדריכלי "מסורתי" הוא אפליקציה של פרוגרמת שטחים ושימושים נתונה מראש, הדינמיות, הגדילה והשינויים הארגוניים בקומברס לאורך ציר הזמן, דורשים מערכת יחסים שונה בין פרוגרמה ומבנה. אנחנו רואים בפרוגרמה אוסף של תסריטים אפשריים לגבי התפתחות החברה בגודל, במבנה ארגוני ובדפוסי עבודה. המבנה הארכיטקטוני שאנו מתכננים הוא פלטפורמה המאפשרת יישום של כל אחד מהם ואף שינוי- מעבר נוח ביניהם. אנו רואים את עצמנו שותפים לפיתוח הפרוגרמה כחלק בלתי נפרד מהפרויקט.

קהילת העבודה

מכוון שהביטוי הפונקציונלי של חלל העבודה האישי משותף לעובדים בקומברס: שולחן, כסא וחיבור למחשב- סביבות העבודה השונות אינן מתוכננות על-פי תפקיד אלא כמענה לגיוון אנושי. כך, המבנה תומך ביצירת קהילת עבודה המושתת על אינדיבידואלים שונים הפועלים ביחד.

קמפוס גדול מרחקים קצרים

הבסיס לתכנון הקמפוס הוא רשת של מערכות קשרים מגוונת בתוך החברה. מכיוון שהמערכת הווירטואלית מאפשרת מימוש של חלק מקשרי העבודה, מערכת הקשרים הפיסית תתמוך באינטראקציות אישיות, אקראיות ויצירתיות. מתוך ניתוח של מערכות הקשרים הללו אנחנו יוצרים חללים שונים שהם צמתי מפגש. אם זה צומת ראשי כמו מבנה הקורפורייט או צמתים משניים כמו חדרי ישיבות, מעבדות, או נקודות למפגש אקראי בתוך המבנים ומחוץ להם.

האקולוגיה של סביבת העבודה

התשתית האקולוגית של הפרויקט אינה הפתרונות הטכנולוגיים ה"ירוקים", למרות שגם אלה מיושמים בו. הגישה האקולוגית היא פרוגרמטית ומבוססת על שלושה יסודות:

א. ניצול מקסימלי של הקרקע לצורכי העבודה מבטא עמדה אקולוגית של חסכון במשאבי קרקע.

ב. פינוי מפלס הקרקע ממבנים והרמתם על עמודים מאפשר את ניצול המגרש כולו ליצירת סביבה "ירוקה" ומעשירה.

ג. יצירת סביבות העבודה כסביבות "טובות" ופתוחות לנוף, תוך טשטוש ההבדל בין חוץ לפנים במטרה ליצור תחושת רווחה אצל העובד שאינה מבוססת על אטרקציות של פנאי, אלא על ידי גיוון והעשרה של סביבת העבודה.

הקמפוס כמכלול

מה הם היתרונות שקומברס יכולה להפיק מריכוז פעילותה בקמפוס אחד?

שאלה זו מנחה אותנו בתכנון הפרויקט. חלק מהיתרונות הם פונקציונליים ומובנים מאליהם. אך מכיוון שבתנאי התקשורת של היום ההכרח בריכוז כל העובדים במרחב אחד הולך ופוחת, היתרונות המשניים הולכים ומתבררים. הקמפוס של קומברס כפי שהוא נצפה מהכביש, מאזור התעשייה של רעננה, או מניו יורק אינו רק מקום עבודה הוא גם מרכז אנרגיה והוא גם מותג. כמו שהאנרגיה של הקהל באולם הקונצרטים או במגרש הספורט מופצת לצופים בבית בשידור ישיר, כך גם הקמפוס של קומברס אמור להקרין אל מעבר לגבולות המגרש והמבנה. התכנון שאנחנו מציעים מבקש לשקף את עוצמת החברה, את הכוח, אך גם את הצניעות, הדינמיות והיצירתיות. אנו מבקשים ליצור מקום מעורר כבוד אך לא מונומנטלי- מרחב עבודה נטול קדושה.

צורת ארגון

נקודת המוצא לפריסת המבנים על פני השטח היא צורת ההתארגנות של קומברס. רשת של קשרים שונים בין 6,000 עובדים ולא מערכת של ארגון היררכי. הרעיון שלנו הוא להקים רשת מודולרית, תלת ממדית על כל המגרש- מערכת  של שטחים בנויים וחללים פתוחים המייצרת בעזרת פיזור וריכוז גם יחד מקסימיזציה של קשרים אופקיים ואנכיים- מערכת (פדרציה) של יחידות התארגנות עצמאיות ושונות המחוברות בניהן. מבנה הקורפורייט הוא הבורג המאחד את כולם. המבנה תומך באוטונומיה של היחידות, מאפשר חופש פעולה ותגובה, יזמות ומעורבות ובמקביל אוחז את כולם ומעניק את יתרונות הגודל- נשמה של חברה קטנה בגוף של ענק.

כמו קטע עיר

הגודל, או בעצם יצירת קטע עיר, מאפשר את פיזור הפרויקט למערכת של מבנים. אנו מרוויחים את יתרון המגוון שמאפשר הגודל ונמנעים מהחסרונות המוסדיים של הועד הפועל. האינטנסיביות והחיות הנובעות מיצירת קטע עיר מאפשרות מקום צעיר, מהיר ויצירתי. הפלורליזם, יסודה של עיר, משמעו יצירת מרחב של אפשרויות בחירה ודרגות חופש. הפרויקט מחולק לארבע שדרות צפוניות- דרומיות וארבעה רחובות מערביים- מזרחיים. לכל בניין יש כתובת, כשהרגולריות עושה את ההתמצאות לאלמנטרית. שדרה אלכסונית מחברת כיכר מרכזית לשתי כיכרות קטנות ומוסיפות מימד של זיהוי צורני למיקום.

הפרויקט

מפלס הקרקע של הפרויקט משופע ומתחבר בכל נקודה ונקודה לגובהה הטבעי של הסביבה. הוא מוקף חריץ אור תת קרקעי המפריד את הפרויקט ממנה, אך בד בבד שולח זרועות וגשרים להתחברות. כלל המבנים מורמים על עמודים,  כך שכל קומת הקרקע היא פלטפורמה פנויה ומרחב ציבורי המכיל גנים שונים, מסעדות ופונקציות ציבוריות נוספות. המבנים השונים (מחקר ופיתוח) מתמרים בשלושת קומותיהם על גבי קומה נוספת (ניהול ושיווק) המשמשת כמערכת אחת של תנועה ונגישות פנימית מקורה וממוזגת. על גגות המבנים גנים מרחבי ספורט וחדרי חשיבה מבודדים. מתחת לפני הקרקע נמצא מפלס הלוגיסטיקה, הייצור והאחסנה, המערכות ופונקציות ציבוריות אחרות. חריץ התאורה ההיקפי מאפשר החדרת אור ואויר ומייצר חצרות פנימיות למפלס זה.  בקומות החנייה בתחתונה  מתאפשרת התמצאות ברורה דרך הדגשת מבנה הקורפורייט והשדרה האלכסונית ודרך חלוקה פנימית לארבעת המבנים בעזרת תאורה צבעונית שונה לכל אחד.

טיפוסי בניינים

הפרויקט מבוסס על שלושה טיפוסי בניינים החוזרים על עצמם בוואריאציות שונות המוכתבות על פי צורך, גודל ומיקום. המבנים יספקו סביבות עבודה שונות עם אווירות שונות. בחללי העבודה האישיים הדגש הוא על האינדיבידואל, כאן דאגנו ליצר תנאים אופטימליים אישיים- סביבת עבודה נעימה ומעשירה, המקרינה אינטימיות וחום באמצעות מבנה החדר, פתיחתו אל הנוף, התאורה הטבעית, החומרים והריהוט.  באזורי העבודה המשותפים, חדרי הישיבות, פינות הקפה ואזורי המפגש הלא פורמליים, יצרנו סביבה דינמית מעוררת דמיון. המבנים בנויים באופן מודולרי המאפשר שינוי קל וזמין של גדלי החדרים והפונקציות שלהם. רצף חללי העבודה מאפשר לעובדים מעגלי השתייכות שונים לצוות, לקבוצת צוותים, לקומה, בניין ועד להשתייכות לחברה כולה. בניין הקורפורייט שונה במכוון, הוא מעוגל, משמש כנקודת חיבור והפצת אנרגיה. הוא מזוהה ככניסה ראשית וכנקודת ציון. באזורים השונים של קומת הקרקע פזורים מבנים בעלי צורה יוצאת דופן המשמשים כסביבות עבודה "סטארט אפיסטיות" היוצרים אפיון סינגולארי לאזורים השונים של הפרויקט כמעין עדות לדינמיות והנועזות של החברה.

נגישות

לקמפוס יש כניסות רבות הן להולכי רגל והן לרכב, מה שמונע "פקקים" ויוצר אפשרויות בחירה ונוחות נגישות. בנוסף על כניסת שירות יש ארבע רמפות בחריצים שסביב החנייה. הולכי הרגל יכולים להיכנס בכל רחוב או שדרה ישירות לבניין היעד או לעבור דרך הכיכרות. עובד קומברס המגיע במכונית פרטית, בוחר כניסה לקמפוס הקרובה לבניין בו הוא עובד. הקליינט מחנה בחניית האורחים הכתומה ועולה במעלית השקופה של אזור הקורפורייט. במהלך המסע בתוך הבועה השקופה הוא חווה את העוצמה של קומברס, כאשר הוא רואה את מערכת הייצור, הבקרה, שרתי המחשבים מרכז האנרגיה והכיכר המרכזית. עובדים יכולים לעבור מבניין לבניין במסלול פנימי מוגן וממוזג דרך הקומה הראשונה המקשרת את כל מבני הפרויקט. אפשרות נוספת היא לרדת במעלית לקומת הקרקע ולקחת רכב חשמלי קטן או אופניים ולנסוע עד לכניסה של בניין היעד. בקומות העליונות יש גשרים וחיבורים מקומיים בין הבניינים.

תכנון המרחב הנופי

המרחב הנופי מעליו "צף" הבינוי הוא מקטע, נגזרת ממרחב גדול יותר ולכאורה אינסופי. מרחב זה הוא מארג של חומרים ותחושות, עולם עצמאי עם חוקים משלו. זהו עולם האפשרות, הפנטזיה והחופש שמעליו צף, כמרחף, עולם העבודה ההמצאה והמעשה. כלל רכיבי הקרקע מאורגנים בקומפוזיציה הנראית אקראית ושרירותית אך איננה כזו בפועל. חוקיות מתמטית מארגנת את הרכיבים ומגדירה את היחסים ביניהם. גבולות קריית קומברס הם, אם כן, גבולותיו של המרחב הנופי בפועל כאשר הנתק בשוליים מדגיש זאת. המרחב הנופי מתפתח על בסיס רשת שעליה מושתתת ומאורגנת כמו אריג שעשוי מחוטים של שתי וערב. המרחב נוצר משזירת פסים- פסים של רכיבים שונים, על פי היררכיה קבועה ומוגדרת מראש. שכבות שונות מופיעות על גבי המשטח וחורטות בו את רישומן, כאשר סדר הנחתן מבטא את "כוחן" וקובע את היחסים ביניהן. התוצר המתקבל הינו "אריג-משבצות" צבעוני ומפתיע. המפגשים הנוצרים בין הרכיבים של המרחב הנופי הינם חד פעמיים. הם יוצרים שונות ויזואלית ותחושתית רבה בתוך החוקיות הנוקשה אשר יצרה אותם.

הבסיס

המשטח עליו מונחים הרכיבים הוא לא אחר מדשא- "פנטזיה מושלמת" של טבע נקי ומטופל. רצועת "חלונות הצצה" מחוררת את המשטח. היא מאפשרת מעבר אור לקומה התת קרקעית וכן הצצה מלמעלה אל המתרחש מתחת למשטח. חלונות אלה מחדדים את הקריאה של המרחב הנופי כמקטע; משטח המונח על גבי מבנה החניה. רצועות של מים ובריכות השתקפות מאורכות נשזרות בין הדשאים ומשקפות את השמים ואת הבניינים המרחפים מעליהן. שלושה סוגי ריצוף שונים יוצרים את השדרות והרחובות. גם ביניהם פועלת חוקיות המסדירה את המתרחש במקומות המפגש והחצייה שלהם. כך מתאפשר משחק בין חומרים בעלי חומריות וצבע שונה.

השכבות

סדר היררכי הוא הקובע את היחסים בין הרכיבים השונים, אך מקום הופעתם בשטח מוכתב על ידי מערכת שיקולים נוספת. הבינוי כולו- צירי תנועה, כיכרות, כניסות למבנים, יחסי בנוי- פנוי ואופן ארגון הפונקציות במרחב הם "הגורם הסמוי" המכוון את יצירת המארג הנופי. העצים מופיעים כשכבה נפרדת, בלתי תלויה ברכיבים האחרים, תוך ניצול החללים הפנויים במרחב הבנוי. העצים מאורגנים ונעלמים במקומות שמבנים אינם מאפשרים את קיומם. עצים פורחים קישוטיים ועצי צל רחבי נוף יוצרים מקומות לשהייה, ומגדירים מבחינה חללית את צירי התנועה בקמפוס. עצי ברוש משמשים להדגשה תלת-ממדית של שני צירי תנועה עיקריים. השכבה האחרונה המופיעה על המשטח היא רשת קואורדינטות, נקודות המהוות כעין "אבני מייל". הביטוי הפיזי הינו חזרתי, אבני דרך בוהקות בצבען, המופיעות בנקודות המפגש של הרשת, במשטח העליון ובכל קומות החניה.