כשהבניין חדל להיות אובייקט | תשתית אזרחית כיסוד לתכנון קונטקסטואלי
במסגרת כנס איגוד מהנדסי ערים שהתקיים באפריל, הציגו השותפים בועז קיי ואיתי בן חיים את ההרצאה: כשהבניין חדל להיות אובייקט - תשתית אזרחית כיסוד לתכנון קונטקסטואלי
בשנים האחרונות אנו פועלים להסיט את המבט התכנוני ממבנה כתגובה לפרוגרמה אל פרויקט כפעולה עירונית מתמשכת. מבני ציבור אינם עוד אובייקטים סגורים המשרתים שימוש כזה או אחר, אלא עוגנים עירוניים פעילים: מערכות פתוחות, רב־שכבתיות, הנשזרות למארג חי הפועל לאורך היממה, נושם את העיר ונטען ממנה מחדש. זהו מעבר מתכנון של בניין לתכנון של תשתית אזרחית, כזו שמעצבת את חיי היומיום עצמם, מייצרת זהות מקומית, מפרקת גבולות ונערכת לשינוי מתמיד. במציאות שבה מוסדות מתקשים לעמוד בקצב החיים שהם מבקשים להכיל, האדריכלות חדלה להיות אובייקט והופכת לפעולה: מערכת יחסים חיה הנפרשת בין משתמשים, בין זמנים, ובין אפשרויות.
העניין שמניע אותנו הוא המתח שבין פתיחות לוויסות, בין מוסדי לציבורי, בין ביטחון לחיים עירוניים, ובין אידאה תכנונית למציאות תפעולית מורכבת. במיוחד בהקשר הישראלי, שבו מוסדות חינוך וציבור נוטים להיסגר פנימה, אנחנו מבקשים לבחון כיצד ניתן לייצר מרחבים נדיבים, מזמינים ומכילים מבלי לוותר על אחריות, בקרה ודיוק.
זו בעינינו אחת השאלות המרכזיות של האדריכלות כיום: כיצד להפוך פרויקטים מורכבים לתשתיות אזרחיות ארוכות טווח, כאלה שלא רק נראים טוב ביום הפתיחה, אלא ממשיכים לפעול, להשתנות ולהחזיק משמעות לאורך זמן.