פרויקט מגורים דל תקציב אשר תוכנן כמענה ממוסד למצוקת הדיור הגוברת בתקופה שלאחר הקמת המדינה. תוך התאמה חזותית ופרוגרמתית של הפרויקט למקום ותחת יצירה של אדריכלות אינטימית, הקפיד הפרויקט על יחסי הדדיות בין רשות הרבים לרשות הפרט.
השיכונים בתקופה זו תוכננו ונבנו מתוך מחויבות חברתית ואידיאולוגיה ממלכתית למתן דיור בסיסי למאות אלפי עולים וותיקים בשנותיה הראשונות של המדינה. תכנון פרויקט זה נעשה תוך הבנת חשיבותה של זהות פנימית והבדלה לכל דייר; מבני השיכון ברורים, פשוטים והמשכיים אך בו בזמן מאפשרים תחושת אינדיבידואליות והגדרה חיצונית לכל דירה ודירה בעזרת משחקי אור וצל וגיוון פלסטי על ידי הבלטות בחזיתות המבנים.
עיקרון תכנוני נוסף בפרויקט היה יצירת סביבה עירונית מגוונת, אפשרויות מגורים לכל אדם בכל מעמד וקשר הדוק של המבנה עם העיר סביבו. תושבי העיר יכולים לשוטט בצל תחת ארקדה אשר ממשיכה באופן רציף גם במרווחים בין הבניינים ולהיות שותפים לסביבה העירונית הנוצרת.
רם כרמי בספרו 'אדריכלות לירית' (משרד הביטחון, ת"א, 2001, עמ' 90-91), תיאר את הפרויקט: "מתאפשר קשר אינטימי בין הבניינים (וכתוצאה מכך בין האנשים), המתלכדים בכך לחטיבה אחת. 'שטיח' ממוסגר המוגן בחומה מפני המדבר שמסביב".