כוחו של נמל יפו טמון בהיותו אבן שואבת ברקמה העירונית של צפון יפו. תכנון מחסנים 2 ו-3, כחלק מקונטקסט הנמל כולו, שם דגש על ערכי המקום באמצעות העצמה של תכונות קיימות- פיזיות, נופיות ואנושיות: חללי האנגר גבוהים ומרשימים תחת חופת מסבכים מנדטורית גלויה, כשלתוכם נוצקת פעילות צבעונית, קלה וניידת. השפה האדריכלית מייצרת דיאלוג פורה בין הישן לחדש; מעין שיר הלל לנמל ועברו, המתנגן בעזרת כלים עכשוויים.
שימור הקונטור, המסה והקונסטרוקציה ההיסטורית (מסמליו של נמל יפו) מצד אחד; ויצירת קלילות, תנועה וצבעוניות בעזרת הבנייה החדשה מצד שני; ייצרו חוויה מעודכנת, מרגשת וחדשנית עבור המבקרים והמשוטטים.
כחלק מתפיסה אורבנית רחבה יותר, נוצרו מעברים חופשיים בתוך ההאנגרים, המאפשרים זרימת תנועת אורחים בין החוץ לפנים. תכנון הפיתוח בעזרת אלמנטים ניידים ומתפרקים, מעצים את הפעילות התוך מבנית וקושר אותה אל מרחבי השיטוט שבחוץ. החללים הנוצרים בתווך הינם משמעותיים ובעלי אפשרויות שהייה מגוונות, המשתנות בהתאם לאזורי הפעילות והמפלסים השונים.
ייחודו של הנמל, המתורגם דרך סיפוריו ההיסטוריים והתרבותיים, מתאפשר בעזרת פרוגרמה אדריכלית, כלכלית, חברתית וציבורית רחבה, המעודדת זליגה אל ומהסביבה והקהילה באזור.
