בתחילת שנת 1988 רצינו לממש רעיון של התיישבות עירונית במרקם קשה ולהחיותו מחדש. כצופים בתופעות הסגירות השכלתנית והתרבותית והנטייה לכוון האליטיסטי שכמה מהשכונות בעיר תל אביב רבתי נטו אליהן, וכדי לתת אלטרנטיבה: לחבר אנשים מתרבויות שונות וליצור ביניהם דיאלוג, כפי שהיה תמיד בשכונות בעיר, בעיקר בקום המדינה, בשנות ה-50 וה-60 (מה שמייחד את החברה הישראלית), לנסח חלל ששואב את התוקף שלו מהפערים האלה: שכונה שהיא הומאנית פלורליסטית, ולא מתוך ה"פוליטיקאלי קורקט", אלא כנות ביחס של הארכיטקטורה לסביבה ולאנשים, שהרי ארכיטקטורה יכולה לתת דרך רבת פנים לראיית המציאות, והעיר נותנת מצע להזדמנויות ולפעילויות דמוקרטיות שוות ולמקום לבודד ולחברה.
משרדנו הקים קבוצה של כ- 15 משפחות, יזם ותכנן קטע אורבני מתחדש ברחוב רבי חנינא ביפו ששטחו כיום כ- 14,000 מ"ר, ושטח הבניה שלו מגיע לכ- 20,000 מ"ר. בברכתו ותמיכתו של ראש העיר דאז שלמה להט צ'יץ, מהנדס העיר שמאי אסיף וצוות יפו בלתי נלאה- האדריכלים דורון צפריר, דני רבס וסרג'יו לרמן שליוו אותנו לאורך כל הדרך. צוות תכנון הנוף "מוריה-סקלי" צורף אלינו מתחילת התהליך, כך שהדיאלוג בינינו והחשיבה המשותפת מייצגים את שיטת העבודה הנכונה להשתלב במערכת דינמית עירונית כמו זו. הצוות נתן מצע הזדמנויות; יצירת רחוב משולב כגן ליניארי שככר משחקים כולל כדורסל סוגרת אותו בקצהו האחד, גינת מסתור קטנה במרכזו, וככר קטנה בקצהו השני. תכנון הרחוב כולל שיקום מבנים קיימים, תוספות בניה, ומבנים חדשים על מגרשים פנויים. כמו כן תכנון ופיתוח הרחוב על שטחיו הציבוריים הפתוחים, כל זאת תוך התחשבות בתוכניות בניין עיר קיימות בצרכי התושבים החדשים והותיקים, ובדיקה גם במתחם מורכב כגון זה לעבר מבט כלל עירוני.
קטע המרקם של רחוב חנינא נמצא בתוך אזור מתפורר של צפון יפו, בצידו המערבי כנסיות הגובלות ברחוב יפת, בצידו המזרחי רחוב יהודה מרגוזה הסואן, בצידו הדרומי ובסמוך אליו שוק הפשפשים, לכן הניסיון החדש הזה בהתפתחות עירונית, נעשה בשיטת In Fill איטית, בניין ליד בניין, בזהירות ובתשומת לב. כל בניין במיקומו המיוחד, עם ההיסטוריה שלו, ודרישות המשתמשים בו- ותיקים והחדשים.
השכונה קמה לאט לחיים מן ההריסות. התכנון נעשה בקפדנות, באהבה וכהרהור או הערה על הסביבה, כמאמר לא רק על החיים שעכשיו, אלא גם על חיי היומיום שבצד והחיים שאחרי. בן אדם בחייו צריך זמן לסייר, לקחת את זמנו במתינות, וזו הסביבה העירונית אליה שאפנו. לא בהכרח להפעיל אידיאולוגיות ולא בהכרח להילחם בתחנות רוח, אלא ליצור רב שיח, שמטרתו לאתר לפרוייקט נקודת משען חדשה, ליצור עם הסביבה, קשר לא כוחני- להוסיף צורות חדשות של מגורים ועבודה, תוך הקשבה למגוון הקולות שעולים מן השטח, בין מה שהיה למה שיהיה, בין ריחות השוק ומושגי החלל המודרניסטי, צרוף של יפה ומכוער, מסודר ומופר.
מרקם רחוב רבי חנינא הינו "מיכל", "מצע", "זרז" לכל הרעיונות אלה.
